נגישות
menu      
חיפוש מתקדם
תחביר
חפש...
הספר "אוצר וולקני"
אודות
תנאי שימוש
ניהול
קהילה:
אסיף מאגר המחקר החקלאי
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
את הצְבָרים לא יכניעו – הדברה ביולוגית בעזרת הכנימה אצברית ממאירה
שנה:
2018
מקור הפרסום :
אקולוגיה וסביבה
מחברים :
מנדל, צבי
;
.
פרוטסוב, אלכס
;
.
כרך :
9
מחברים נוספים:

ברנד דוד - אגף הייעור קק"ל

מנחים :
מעמוד:
10
עד עמוד:
11
(
סהכ עמודים:
2
)
תקציר:

הצָבָר המצוי (Opuntia ficus indica), שהובא לישראל לפני כ-400 שנים, הוא אחד הצמחים הדומיננטיים בנוף הישראלי וסביב הים התיכון בכלל. הצבר גדל על פני שטחים עצומים בעולם, וישנן נטיעות נרחבות שלו בצפון אפריקה ובמזרחה. מעבר להיותו סמל לילידי ישראל, לצבר חשיבות נופית – בנוף הטבעי וכן כצמח נוי שכיח – יש לו ערך כלכלי כגידול חקלאי, והוא גם מספק תרומה אקולוגית חשובה (לדוגמה, הוא מרכיב משמעותי במרעה הדבורים, הוא מקור מזון לציפורים, ושיחָיו משמשים מחסה ליונקים שונים ואף מרעה לעיזים ולכבשים בסוף הקיץ). בישראל כ-2,000 דונם נטועים כגידול חקלאי לכל דבר, וכ-1,000 דונמים נוספים, שמגדלים פירות ויוצרים משוכות, ופזורים ברחבי הארץ. תעשיית הצבר (הפרי והצימוח הירוק) בישראל היא רק בראשיתה, והיא בעלת פוטנציאל התרחבות גדול. בשנה האחרונה, על רקע מצוקת אספקת המים, גדלה בקרב חקלאים בישראל ההתעניינות בגידול הצבר המצוי, אפילו בגליל. עם זאת, מגדלי הצבר חוששים, בין השאר, מפגיעה קטלנית שמחוללת הכנימה אֶצבָּרית ממאירה (Dactylopius opuntiae, להלן האצברית) בשיחי הצבר, בשטחים החקלאיים ובגידולי הבר. הצבר רגיש מאוד לרעלנים המצויים בבלוטות הרוק של האצברית, והם גורמים להתנוונות מהירה של כפות הצמח.

הערות:
קבצים קשורים :
Dactylopius opuntiae
Opuntia ficus indica
הדברה
הדברה ביולוגית
כנימה
צבר
עוד תגיות
תוכן קשור
פרטים נוספים
מזהה עצם דיגיטלי :
מס' מאמר:
0
שיוך:
מאגר מידע:
סוג חומר:
מאמר
;
.
שפה:
עברית
הערות לעורכים:
מזהה:
38902
עודכן לאחרונה:
02/03/2022 17:27
תאריך יצירה:
07/01/2019 09:16
פרסום מדעי
את הצְבָרים לא יכניעו – הדברה ביולוגית בעזרת הכנימה אצברית ממאירה
9

ברנד דוד - אגף הייעור קק"ל

את הצברים לא יכניעו - הדברה ביולוגית בעזרת הכנימה אצברית ממאירה

הצָבָר המצוי (Opuntia ficus indica), שהובא לישראל לפני כ-400 שנים, הוא אחד הצמחים הדומיננטיים בנוף הישראלי וסביב הים התיכון בכלל. הצבר גדל על פני שטחים עצומים בעולם, וישנן נטיעות נרחבות שלו בצפון אפריקה ובמזרחה. מעבר להיותו סמל לילידי ישראל, לצבר חשיבות נופית – בנוף הטבעי וכן כצמח נוי שכיח – יש לו ערך כלכלי כגידול חקלאי, והוא גם מספק תרומה אקולוגית חשובה (לדוגמה, הוא מרכיב משמעותי במרעה הדבורים, הוא מקור מזון לציפורים, ושיחָיו משמשים מחסה ליונקים שונים ואף מרעה לעיזים ולכבשים בסוף הקיץ). בישראל כ-2,000 דונם נטועים כגידול חקלאי לכל דבר, וכ-1,000 דונמים נוספים, שמגדלים פירות ויוצרים משוכות, ופזורים ברחבי הארץ. תעשיית הצבר (הפרי והצימוח הירוק) בישראל היא רק בראשיתה, והיא בעלת פוטנציאל התרחבות גדול. בשנה האחרונה, על רקע מצוקת אספקת המים, גדלה בקרב חקלאים בישראל ההתעניינות בגידול הצבר המצוי, אפילו בגליל. עם זאת, מגדלי הצבר חוששים, בין השאר, מפגיעה קטלנית שמחוללת הכנימה אֶצבָּרית ממאירה (Dactylopius opuntiae, להלן האצברית) בשיחי הצבר, בשטחים החקלאיים ובגידולי הבר. הצבר רגיש מאוד לרעלנים המצויים בבלוטות הרוק של האצברית, והם גורמים להתנוונות מהירה של כפות הצמח.

פרסום מדעי
אולי יעניין אותך גם