בהנחיית דר' אשר בר טל ודר' דני קורצמן:

אקוויפר החוף הוא אחד משלושת מאגרי המים הטבעיים החשובים בישראל. המרחק הקצר יחסית בין פני השטח למשטח הפריאטי של האקוויפר הופך אותו זמין לניצול ועם זאת רגיש לזיהומים אנתרופוגנים. משבר המים בישראל הביא בשנת 2001 להחלטת ממשלה להקים מפעלים להתפלת מי ים. בשנת 2017 כושר הפקת מים מותפלים בישראל עמד על 660 מלמ"ק\שנה, מתוכם 585 מלמ"ק\שנה ממתקני התפלת מי ים. ריכוז הכלוריד במי הים המותפלים הוא בתחום 5-20 מ"ג\ל והמוליכות החשמלית של המים בתחום 0.2-0.3 dS/m . הרציונל של עבודה זו הוא לבדוק האם ניתן לנצל את שינוי המגמה באיכות והקצאת המים לחקלאות במישור החוף לטובת שמירה על אקוויפר החוף ע"י הפחתת זיהומי החנקה. זאת בהתבסס על ההשערה שמתקיימת תחרות בין אניוני הכלוריד והחנקה על הקליטה לצמח, ומכאן שירידה בריכוז הכלוריד במי ההשקיה (במים מותפלים) תגרום לעלייה בקליטת החנקה, ולהפחתת שטפי החנקה אל מי התהום. השערות המחקר הן: 1 ( שטף החנקה, היוצא מתחת לבית השורשים, יקטן בעת הקטנת ריכוזי הכלוריד במי ההשקיה, מ 700 מ"ג\ל ומטה. 2 ( ניתן להביא את הגידול ליבול מרבי בעזרת דישון חנקני מופחת כאשר מי ההשקיה מכילים ריכוז נמוך של כלוריד. מטרות המחקר הן:

1) לקבוע רמות דישון חנקני מיטבי לגידולים הנבדקים בהתאם לריכוז הכלוריד במי ההשקיה, בהתחשב ביעד החקלאי, של יבול מיטבי וביעד הסביבתי של מינימום שטפי חנקה מתחת לבית השורשים. 2 ) להעריך כמותית את שטפי החנקה היוצאים מתחת לבית השורשים, תחת השקיה עם מים בריכוזי כלוריד נמוכים מ- 700 מ"ג\ל ורמות חנקן משתנות. בכדי לבחון את השערות המחקר ולעמוד במטרותיו, הוקמה מערכת ניסויית לגידול צמחים במכלים בנפח 60 ליטר, במערכת בוצעו שלוש עונות גידול- תירס, תפו"א וחסה. כאשר בכל עונה בוצע ניסוי דו גורמי עם 6  רמות של ריכוזי חנקן ו- 4 רמות של ריכוזי כלוריד במי ההשקיה, סה"כ 24 טיפולים עם 4 חזרות.