אורי פרגמן-ספיר, מור אשכנזי
הגיאופיטים מהווים כ %11 מצמחיית ישראל (1999., al et Fragman .(צמחים אלה הם בעלי התאמות מיוחדות לאקלים הדו-עונתי בארץ ומתאימים במיוחד לשרידה בעונה החמה והיבשה. בקבוצה זו של צמחים מתקיימים אגירת מים וחומרי מזון באברי האגודה. כל הם יכולים לשרוד בתרדמה בתקופות היבשות בהן הצמח נמנע מהעקה, לעומת לבלוב ופריחה מהירים בעונה הקרה-רטובה (1996, Shmida & Fragman .(הגיאופיטים הם בעלי ריבוי מיני )פרחים-פירות-זרעים( וגם ריבוי אל- מיני מתחת לפני הקרקע בצורה של בצלצולים המתפתחים בבצל או על גבי הפקעת. ריבוי אל-מיני זה מאפשר התחדשות של אברי אגירה מבוגרים וחולים וגם שרידה של הפרט לאחר הפרעה כלשהי כמו טריפה או הפיכת קרקע(1996, Shmida & Fragman .(מתברר כי ריבוי אל-מיני זה מתרחש בכל שנה וגם בתנאים קשים, בעוד שהריבוי המיני אינו מתרחש בתנאי עקה (2012, Sapir-Fragman .( הריבוי האל-מיני יוצר לעיתים קרובות גושי צמחים הפורחים בשפעה ויוצרים מופעים מרהיבים. גיאופיטים רבים הם יפי פריחה ומהווים אטרקציה עיקרית באתרים רבים בין אם הם יערות נטועים או שטחים פתוחים. מינים רבים משגשגים בשטחים פתוחים ושטופי שמש, אולם אחדים חובבים תנאי חצי-צל ותנאים של תחרות מוקטנת - אלה אופייניים לחלקים מהיערות הנטועים. חלק מיערות קק"ל מצטיינים במופעי פריחה של גיאופיטים. מחקר זה בא לאמוד את התנהגותם תחת תנאים שונים בשטח המחקר כמה שנים לאחר פעולת דילול.
תפריט נגישות
