בהדרכת פרופ' יגאל אלעד, דר' אורי ירמיהו
הריחן, (Ocimum basilicum L.), או בשמו הנפוץ בזיל, הינו צמח חד שנתי ורב קצירי, ממשפחת השפתניים שגובהו כ 70- ס"מ. הגבעול מרובע ומסתעף, העלים נגדיים, חלקים, רחבים, בעלי צורה אליפטית וצבע ירוק כהה. הצמח ידוע בריחו המיוחד, ממנו נגזר שמו בעברית. הפרחים מופיעים בחיקי העלים, דו שפתניים. הבזיל משמש כצמח תבלין טרי או יבש, בתעשיית המזון והתרופות המסורתיות. בישראל גדלים מספר זני בזיל, ביניהם הגר, נירית, אדום. הזן העיקרי המגודל בארץ הוא פרי. הצמח אינו גדל בר בישראל, אלא כגידול מסחרי ובגינון בלבד. הצמח משמש גם לשם הפקת שמן אתרי בעל ניחוח ייחודי. השמן הוא מרכיב בתעשיית הבשמים, קוסמטיקה ומשקאות. הבזיל הינו המין המוביל מבחינה כלכלית בענף גידול התבלינים ליצוא בישראל. עונת היצוא העיקרית היא בחורף, בין נובמבר לאפריל. בארץ גדל הבזיל במשך כל השנה בחממות ומנהרות עבירות. הבזיל הינו צמח קיצי, מקורו באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של אפריקה, דרום מזרח אסיה ואזורים טרופיים של דרום אמריקה. הצמח מעדיף אקלים חם, אדמה מנוקזת ובית גידול מאוורר. בחורף, כאשר חלים שינויים בתנאי הסביבה ובגלל הגידול במבנים סגורים, שכיחות מחוללי מחלה מוגברי לחות בגידול בזיל עולה. הבזיל נפגע בתקופת החורף בעיקר ע"י מחלות העובש האפור (Botrytis cinerea) , הפוגעות בעיקר ברקמה פצועה ובגדמים לאחר קטיף הענפים וקישיונייה גדולה (Sclerotinia sclerotiorum) , הפוגעת בעיקר בבסיס הגבעול. המחלות גורמות לתמותת צמחים, לעיפוש התוצרת לאחר קטיף ואף השמדת היבול כולו בשטחי הגידול.
ההתמודדות העיקרית עם מחלות אלו היא באמצעות יישום חומרי הדברה, בקרת אקלים וסניטציה. השימוש בחומרי הדברה הוא בעייתי מפני שמספר החומרים המותר לשימוש הוא מצומצם ומפני שחלקי הצמח המרוססים הם החלקים המשמשים למאכל, וקיים חשש לשאריות חומרי הדברה. דרישות הקניינים במדינות היעד לשיווק הבזיל נחשבות למחמירות ביותר, ולכן התוצרת חייבת להיות נקייה משאריות חומרי הדברה. המטרה העיקרית של העבודה הייתה לימוד השפעת ריכוז היסודות חנקן, זרחן, סידן ואשלגן במי ההשקיה על תחלואת הבזיל בעובש אפור וקשיונה גדולה, אך גם על כמות היבול. מטרות נוספות של העבודה היו בחינת השפעת תכשיר הדברה על התפתחות המחלות ועל יבול הבזיל וכן בחינה של תכשירים לחיטוי קרקע על מנת להדביר את הקשיונות של קישיונייה גדולה המשתמרים ומפיצים את המחלה בשטחי הגידול.
בהדרכת פרופ' יגאל אלעד, דר' אורי ירמיהו
הריחן, (Ocimum basilicum L.), או בשמו הנפוץ בזיל, הינו צמח חד שנתי ורב קצירי, ממשפחת השפתניים שגובהו כ 70- ס"מ. הגבעול מרובע ומסתעף, העלים נגדיים, חלקים, רחבים, בעלי צורה אליפטית וצבע ירוק כהה. הצמח ידוע בריחו המיוחד, ממנו נגזר שמו בעברית. הפרחים מופיעים בחיקי העלים, דו שפתניים. הבזיל משמש כצמח תבלין טרי או יבש, בתעשיית המזון והתרופות המסורתיות. בישראל גדלים מספר זני בזיל, ביניהם הגר, נירית, אדום. הזן העיקרי המגודל בארץ הוא פרי. הצמח אינו גדל בר בישראל, אלא כגידול מסחרי ובגינון בלבד. הצמח משמש גם לשם הפקת שמן אתרי בעל ניחוח ייחודי. השמן הוא מרכיב בתעשיית הבשמים, קוסמטיקה ומשקאות. הבזיל הינו המין המוביל מבחינה כלכלית בענף גידול התבלינים ליצוא בישראל. עונת היצוא העיקרית היא בחורף, בין נובמבר לאפריל. בארץ גדל הבזיל במשך כל השנה בחממות ומנהרות עבירות. הבזיל הינו צמח קיצי, מקורו באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של אפריקה, דרום מזרח אסיה ואזורים טרופיים של דרום אמריקה. הצמח מעדיף אקלים חם, אדמה מנוקזת ובית גידול מאוורר. בחורף, כאשר חלים שינויים בתנאי הסביבה ובגלל הגידול במבנים סגורים, שכיחות מחוללי מחלה מוגברי לחות בגידול בזיל עולה. הבזיל נפגע בתקופת החורף בעיקר ע"י מחלות העובש האפור (Botrytis cinerea) , הפוגעות בעיקר ברקמה פצועה ובגדמים לאחר קטיף הענפים וקישיונייה גדולה (Sclerotinia sclerotiorum) , הפוגעת בעיקר בבסיס הגבעול. המחלות גורמות לתמותת צמחים, לעיפוש התוצרת לאחר קטיף ואף השמדת היבול כולו בשטחי הגידול.
ההתמודדות העיקרית עם מחלות אלו היא באמצעות יישום חומרי הדברה, בקרת אקלים וסניטציה. השימוש בחומרי הדברה הוא בעייתי מפני שמספר החומרים המותר לשימוש הוא מצומצם ומפני שחלקי הצמח המרוססים הם החלקים המשמשים למאכל, וקיים חשש לשאריות חומרי הדברה. דרישות הקניינים במדינות היעד לשיווק הבזיל נחשבות למחמירות ביותר, ולכן התוצרת חייבת להיות נקייה משאריות חומרי הדברה. המטרה העיקרית של העבודה הייתה לימוד השפעת ריכוז היסודות חנקן, זרחן, סידן ואשלגן במי ההשקיה על תחלואת הבזיל בעובש אפור וקשיונה גדולה, אך גם על כמות היבול. מטרות נוספות של העבודה היו בחינת השפעת תכשיר הדברה על התפתחות המחלות ועל יבול הבזיל וכן בחינה של תכשירים לחיטוי קרקע על מנת להדביר את הקשיונות של קישיונייה גדולה המשתמרים ומפיצים את המחלה בשטחי הגידול.