מתוך הסיכום:
בעבודה זו הושם דגש על הכנת תחמיצים בתנאים מיטביים, ואכן, כל התחמיצים היו באיכות מעולה, ללא קשר לתוסף. בתנאים אלו, ובניגוד לגישה הרווחת, תרומת התוספים לאיכות התחמיץ הייתה שולית ביותר. התוספים לא השפיעו על ההרכב הכימי, ככלל ועל הליגנין בפרט. כמו כן לא השפיעו על נעכלות הח״י, ובמיוחד על נעכלות מקטע ה-NDF, זאת בניגוד גמור להכרזות של חלק מהמשווקים. מאידך, בלט התוסף סילוגארד, בשיעור פחת ח״י גבוה יותר בהחמצה, אך בעמידות אירובית טובה יותר, במבחן חשיפה לאוויר של 5 ימים. חשיפה כה ממושכת זו רלוונטית חלקית למרכזי מזון קטנים, ופחות רלוונטית למרכזי מזון גדולים בהם קצב השימוש היומי בתחמיץ גבוה, ומשך החשיפה של חתך הכרייה לאוויר קטן באופן יחסי.
