קטעים מתוך המבוא:

בעבודות רבות שנעשו בבקר לחלב, ולאחרונה אף בשתי עבודות שנעשו בצאן לחלב על ידנו נמצא כי הגורם העיקרי לירידת התנובה בחלב הינו עומס חום בקיץ, הפוגע ביכולת בעלי החיים לצרוך מספיק מזון ואנרגיה לשמירה על רמת ייצור חלב גבוהה בעקבות הצרכים האנרגטיים הגדלים להלחתה ולצינון הגוף.

בניגוד למקובל במקומות רבים בעולם בהם מנוהל ענף הכבשים לחלב בצורה המסורתית, המתאפיין בהמלטות עונתיות בדרך כלל, והכבשים מוחזקות בשיטות ממשק מסורתיות, הרי שבצורת הממשק הישראלי מקובל משטר של המלטות תכופות. בצורת ממשק זו, הכבשים ממליטות כמעט לאורך כל חודשי השנה, והטלאים מצויים בפיטום במרבית המשקים גם בחודשי הקיץ בתנאי אקלים של עקת חום.
בעבודות שנעשו על ידינו לאחרונה מצאנו כי עומס החום משפיע על מדדים פיסיולוגיים כמו טמפרטורה רקטאלית, וקצב נשימה בכבשי חלב. עוד מצאנו, כי צינון המלווה בגז, גרם לעליה בתנובת החלב, בהרכבו ובמשקלי הטלאים הנולדים לכבשים שהוחזקו בתנאי צינון ועברו גז לקראת ההמלטה שלהן. המחשבה שלנו היא שעומס החום בו מוחזקים הטלאים במהלך הקיץ הישראלי משפיע על ביצועי הגדילה שלהם בצורה דומה לזו שמצאנו בכבשים לחלב, ושהקלה באמצעות גז וצינון תביא לשיפור בביצועי הגדילה שלהם (עליה בצריכת המזון ושיפור בתוספת משקל וניצולת מזון).

חסר בארץ ובעולם מידע על השפעות צינון, גז, ושילוב שלהם, ביחד עם שינוי בהזנה ייעודית להקלת עומס החום והשפעתם על ביצועי הגדילה של טלאים המצויים בגדילה מואצת בחודשי הקיץ.
לכן, במהלך השנה הראשונה בחנו בתנאי משק מסחרי הממוקם בעמק יזרעאל המזרחי, משק צאן המפטם טלאים הממוקם בנאעורה, ועובד בצורת ממשק הנפוצה במרבית עדרי
הצאן בארץ. העמדנו שלוש קבוצות טיפול: קבוצת טלאים שנגזזו בגיל חודשיים וחצי-שלושה, קבוצה נוספת שנגזזה גם כן ולה הוסף צינון, וקבוצת ביקורת שהושארה ללא גז וללא צינון.

הסיכום:

 נראה מהשוואה של שלושת האתרים השונים בהם נבחנה יעילות הגז על טלאים בפיטום, כי רק במקרים בהם ממוקמים הטלאים באזור חם ולח, הגורם להם להיות בעומס חום כבד, יש יתרון לגז בהשוואה לביקורת.