בהדרכת דר' יובל כהן, פרופ' יוסי ריוב

עצי התמר (Phoenix dactylifera L) גבהים במשך כל חייהם בקצב של כ- 70-30 ס"מ לשנה. חלק מהזנים נוטים מאוד להיתמר ומגיעים לגבהים של עד כ- 25 מטר. העלייה לעצים הגבוהים הינה מסוכנת. בארץ, היא נעשית באמצעות מיכון ייחודי(כלי גובה), שהינו יקר מאוד ומסוכן. הצימוח הגבוה מקצר מאוד את משך הכדאיות הכלכלית של גידול התמר, ומחייב עקירת עצים גבוהים והחלפתם בעצים צעירים. חומרים מרסני צימוח, המעכבים את הייצור של ג'יברלין, משמשים לריסון הצימוח הווגטטיבי בצמחים, וביניהם גם עצים דו- פסיגיים. חומרים אלה נמצאו יעילים גם בריסון הצימוח הווגטטיבי בצמחים עשבוניים חד-פסיגיים, כדגנים שונים ודשאים. מטרת עבודה זו הייתה לבחון שימוש במרסני צימוח לריסון הצימוח הווגטטיבי בעצי תמר. במסגרת העבודה נעשה אפיון פיסיולוגי, מורפולוגי ומיקרוסקופי של השפעת חומרים מרסני צימוח על התארכות ויצירת איברים ווגטטיביים בדקלי תמר ובדקלי וושינגטוניה.

במחקר נבחנו שלוש מערכות ניסוי שונות: מערכת מודל של זריעי תמר צעירים בעציצים, דקלי תמר בוגרים משני זנים במטע, ושדרת דקלי וושינגטוניה חסונה .(Washingtonia robusta Wendel.) בעבודה נבחנו שני מרסני צימוח: Uniconazole-P (UNI) - ו Paclobutrazol (PBZ) , שיושמו בהגמעה חד-פעמית דרך המצע או הקרקע.