ריבוי הגויאבה בעולם מתבצע בעיקר מזרעים. בפרחי גויאבה מתרחשת האבקה עוד לפני פתיחת הפרח ולכן היא ברובה האבקה עצמית. לאחר מספר דורות של האבקה עצמית נוצר קו הומוזיגוטי אחיד בתכונותיו.בישראל מגדלים בעיקר את הזן 'בן דב', השומר על אחידות רבה במופע העץ והפרי ולכן נהוג לרבות אותו מזרעים. במטעים רבים הנטועים מזריעי 'בן דב' מתגלים עצים החריגים במופעם, בעונת ההבשלה, בפוריות, בצורת הפרי ובאיכותו. תופעות אלו ניתנות לתיקון באמצעות נטיעת שתילים מריבוי וגטטיבי. ריבוי וגטטיבי מתבצע באמצעות הרכבה או השרשרת ייחורים, מה ששומר על נאמנות מוחלטת לעצים מהם נלקח החומר הצמחי לריבוי. ריבוי וגטטיבי של גויאבה כרוך בקשיים ושיעורי ההצלחה בו נמוכים, וזו הסיבה שהשתלנים מעדיפים להמשיך לרבות מזרעים – ריבוי קל, עלויות ייצור נמוכות ואחוזי הצלחה גבוהים ביצירת שתילים. אולם אנו עוסקים כיום בריבוי וגטטיבי, ובו נדבר.