תקציר:
בשנת המחקר הראשונה נבחנה השפעת שלב ההבשלה בקציר של חיטה לתחמיץ על היציבות האירובית של תחמיצים שהוכנו מהזן 'נגב'. בשנה השנייה נדגמו תחמיצי חיטה, תירס וסורגום משקיים ממרכז חתך הכרייה, בסמוך לקיר ובכתפיים, אזורים שמייצגים חשיפה משתנה לאוויר, ונבדקה איכותם. בשנה השלישית נבחנו השפעות שלב ההבשלה, הקמלה וטיפול בתרבית חיידקי חומצת חלב על העמידות האירובית של תחמיצים שהוכנו משלושה זני חיטה. הניתוח הסטטיסטי כלל גם יחסי גומלין בין ההשפעות שנבדקו. בשנה הרביעית נבדקו השינויים שחלים בתחמיצי תירס וסורגום בזמן חשיפה לאוויר.
לצורך המחקר בשנה הראשונה, השלישית והרביעית הוכנו תחמיצים מעבדתיים ועליהם נערכו מבחני חשיפה לאוויר במערכות 'בקבוקים'. הממצא העיקרי של הניסויים משנת המחקר הראשונה הייתה שתחמיצי חיטה משלב הפריחה הם היציבים ביותר לחשיפה לאוויר בעוד שאלו שהוכנו מהבשלת החלב היו הרגישים ביותר לחשיפה לאוויר.
דוגמאות התחמיצים המשקיים שנלקחו מכתפי הבורות היו בד"כ מקולקלות ואיכותן הייתה גרועה. ברוב הדוגמאות מהכתפיים נמדדה פחיתה משמעותית בנעכלות ח"י. הדוגמאות שנלקחו ממרכז הבורות ומסמוך לקירות היו באיכות טובה ללא הבדל מובהק בין שני אזורים אלה.
הקמלה תרמה לשיפור תהליך ההחמצה של ירק לח מאוד (חיטה בפריחה) אך גרעה מהיציבות האירובית של התחמיצים; תרבית שהכילה זן הומו פרמנטטיבי של חיידקי חומצת חלב גרמה לריבוי שמרים ולקלקול אירובי של התחמיצים.
בניסויים עם תחמיצי תירס וסורגום, תחמיץ תירס אחד התקלקל במבחן החשיפה לאוויר בעוד שהתחמיץ השני שנוצרה בו חומצת חומץ (שמעכבת שמרים) היה יותר יציב. תחמיצי הסורגום היו בעלי יציבות בינונית בזמן חשיפה לאוויר.
תקציר:
בשנת המחקר הראשונה נבחנה השפעת שלב ההבשלה בקציר של חיטה לתחמיץ על היציבות האירובית של תחמיצים שהוכנו מהזן 'נגב'. בשנה השנייה נדגמו תחמיצי חיטה, תירס וסורגום משקיים ממרכז חתך הכרייה, בסמוך לקיר ובכתפיים, אזורים שמייצגים חשיפה משתנה לאוויר, ונבדקה איכותם. בשנה השלישית נבחנו השפעות שלב ההבשלה, הקמלה וטיפול בתרבית חיידקי חומצת חלב על העמידות האירובית של תחמיצים שהוכנו משלושה זני חיטה. הניתוח הסטטיסטי כלל גם יחסי גומלין בין ההשפעות שנבדקו. בשנה הרביעית נבדקו השינויים שחלים בתחמיצי תירס וסורגום בזמן חשיפה לאוויר.
לצורך המחקר בשנה הראשונה, השלישית והרביעית הוכנו תחמיצים מעבדתיים ועליהם נערכו מבחני חשיפה לאוויר במערכות 'בקבוקים'. הממצא העיקרי של הניסויים משנת המחקר הראשונה הייתה שתחמיצי חיטה משלב הפריחה הם היציבים ביותר לחשיפה לאוויר בעוד שאלו שהוכנו מהבשלת החלב היו הרגישים ביותר לחשיפה לאוויר.
דוגמאות התחמיצים המשקיים שנלקחו מכתפי הבורות היו בד"כ מקולקלות ואיכותן הייתה גרועה. ברוב הדוגמאות מהכתפיים נמדדה פחיתה משמעותית בנעכלות ח"י. הדוגמאות שנלקחו ממרכז הבורות ומסמוך לקירות היו באיכות טובה ללא הבדל מובהק בין שני אזורים אלה.
הקמלה תרמה לשיפור תהליך ההחמצה של ירק לח מאוד (חיטה בפריחה) אך גרעה מהיציבות האירובית של התחמיצים; תרבית שהכילה זן הומו פרמנטטיבי של חיידקי חומצת חלב גרמה לריבוי שמרים ולקלקול אירובי של התחמיצים.
בניסויים עם תחמיצי תירס וסורגום, תחמיץ תירס אחד התקלקל במבחן החשיפה לאוויר בעוד שהתחמיץ השני שנוצרה בו חומצת חומץ (שמעכבת שמרים) היה יותר יציב. תחמיצי הסורגום היו בעלי יציבות בינונית בזמן חשיפה לאוויר.