תקציר:

המחקר כלל ניסויים בשלוש מערכות: מעקב אחר תחמיצי חיטה ותירס בבורות, ניסויי מעבדה בצנצנות, וניסוי עם תחמיץ חיטה בחבילות ארוזות (באלות).
תחמיצי חיטה ותירס בבורות תחמיץ ברפת נצר סירני נדגמו ונבדקו במהלך השימוש בהם. הבדיקות כללו מדדי החמצה,מבחני חשיפה לאוויר ונעכלות חומר יבש ו - NDF בכרס מלאכותית. במהלך דגימת התחמיצים חלו שינויים בקצב ובאופן הכרייה (מעבר לכורה), ולכן, ברוב המדדים שנבדקו קשה להצביע על שינויים עקביים ומגמתיים שחלו במשך זמן האחסון. תחמיצי החיטה והתירס התקלקלו במבחני חשיפה לאוויר, מלבד הדגימות מבור תחמיץ התירס השני שנכרה בקצב מהיר.

נערכו גם ניסויי החמצה מבוקרים בצנצנות עם חיטה שנקצרה בשלבי הפריחה והחלב ותירס. הצנצנות נדגמו בין שבוע לשנה לאחר ההחמצה. בניסויים אלה תכולת חומצת החלב הגיע לשיא בין חודש ל 3 חודשים בעוד שריכוזי חומצת החומץ עלו בהתמדה. היציבות האירובית של התחמיצים השתפרה במשך האחסון. אחוז הפסדי החומר היבש גדלו במשך הזמן ונעכלות ח"י ו - NDF פחתו.
במוסף, תחמיצי חיטה בחבילות ארוזות אוחסנו ל 3 ו 6 חודשים במרכז המזון כפר המכבי.
התחמיצים היו במצב מצויין ולא נמצא הבדל גדול בין שני מועדי הדגימה במדדי ההחמצה והתקבל שיפור קל בעמידות האירובית אחרי 6 חודשים בהשוואה ל 3 חודשי אחסון. 
בסיכום, בשבועות הראשונים לאחר ההחמצה ערכי ה - pH עדיין גבוהים והיציבות האירובית גרועה; כחודש לאחר ההחמצה התחמיץ יותר יציב בחשיפה לאוויר והפסדי הח"י עדיין מתונים. זמן אחסון ארוך מאוד (מעל 6 חודשים) מביא להפסדי החמצה ניכרים ופחיתה רבה בערכי הנעכלות.