בהדרכת ד"ר אשר בר טל ופרופ' משה שנקר
קרקע פורייה מוגדרת כקרקע שמספקת יסודות הזנה ברמה המתאימה לצמח, מקיימת תנאים טובים להתפתחות אוכלוסייה מיקרוביאלית מגוונת ולפירוק חומר אורגני המלווה בשחרור חומרי הזנה, ומאופיינת במבנה קרקע יציב. לפיכך פוריות הקרקע היא מושג המשקף מנעד רחב של תכונות, אשר, אם הן מתאימות, יוצרות במשותף בית גידול טוב לצמח הגדל בשדה.
תכונת קרקע חשובה שאותה מקובל לקשר לפוריות הקרקע היא תכולת החומר האורגני. ואכן, כאשר מנתחים את תכונות החומר האורגני בקרקע ואת והתהליכים בהם הוא משתתף, ניכרת השפעתו הרבה על פוריותה של הקרקע. בחקלאות האורגנית, קומפוסטים וזבלים אורגניים הם הבסיס להספקת חומר אורגני לקרקע וכן להזנת הצמח ושמירה על פוריות הקרקע. לעומת זאת, בחקלאות הקונבנציונלית, התשומות של חומר אורגני לשדה פחותות בהרבה ומקור החנקן המיושם לשדה הוא בדשן מינרלי הזמין ביתר קלות לצמח, אך גם יכול לזרז מינרליזציה ודלדול של החומר האורגני בקרקע. לאור העובדה כי חלקה של החקלאות האורגנית הולך וגדל בחקלאות בעולם ובישראל, ומאחר וחסרים מחקרים באזורים סמי ארידיים או ים תיכוניים, הנוגעים לדינמיקת - החומר האורגני בקרקע וזמינות החנקן בהשפעת ממשק אורגני, יש מקום לבחינה של השתנות הכמות והאיכות של החומר האורגני בקרקע עקב יישום קומפוסט בחקלאות האורגנית.
החומר האורגני בקרקע הוא רבגוני מאוד בהרכבו. מבחינת תפקוד ניתן לחלקו באופן גס לשני מרכיבים עיקריים: א. חומר אורגני יציב, על הפרקציות השונות שלו; ב. חומר אורגני לבילי הניתן לפירוק ונמצא במצב פחות יציב, על הפרקציות השונות שלו. כאשר ביחד הם מרכיבים את סה"כ החומר האורגני בקרקע.
שינויים בכמות ובמאפיינים של החומר האורגני הכללי ושל החנקן האורגני הכללי, כתוצאה מטיפולים אגרונומיים בשדה, מתרחשים באופן איטי ולכן הם קשים להבחנה בטווח זמן קצר (עונת גדול חקלאי). החומר האורגני הלבילי רגיש יותר לשינויים ולתשומות אגרונומיות בשדה והפרקציות השונות שלו נחשבות לאינדיקטורים טובים לתכונות איכותיות של הקרקע ולתהליכים הקורים בה, ולכן ניתן להשתמש בו בתור מדד טוב לאפיון איכות הקרקע. פירוק החומר האורגני הלבילי מלווה בשחרור יסודות הזנה זמינים לצמח, בעיקר חנקן, זרחן וגופרית.
