בהדרכת פרופ' מיכה רון, פרופ' גדעון חולתא
התחרות הגוברת על 'מים-מתוקים' לצרכי החקלאות היבשתית, ותמורות בהתפתחות האורבנית מגבירים את הדרישה לפיתוח של חקלאות המבוססת על שימוש במים מליחים ובמי-ים. פיתוחים כאלה הם בעלי חשיבות לחקלאות באזורים עשירים במאגרי מים מליחים ומי-ים, ו/או בעלי מקורות מוגבלים של מקווי מים מתוקים. הגברת העמידות למליחות של גידולים חקלאיים, כולל גידולים ימיים עשויה להרחיב את התפוצה של הגידול החקלאי, להחדיר אותו לאזורים חדשים, ולהוות מנוף לקידום כלכלות מקומיות. פיתוח של חקלאות ימית במים מליחים כרוך באקלום דגים ימיים לגידול בתנאים חקלאיים או טיפוח יכולות האיקלום של זני בריכות מים מתוקים לגידול במים מליחים. אחד המועמדים האטרקטיביים לגידול חקלאי במים מליחים הוא דג האמנון הכולל זנים שהוכחו כמתאימים לחקלאות בצד זנים המתקיימים בטווח רחב של מליחויות. אמנון מוזמביק( Oreochromis mossambicus) אשר תפוצתו הטבעית מאיזור שפכו של נהר זמבזי במוזמביק ועד לחופה הדרום מזרחי של מדינת דרום-אפריקה, עמיד למליחויות הנעות ממים מתוקים עד למליחויות גבוהות ממי-ים. מאידך, אמנון היאור ,(O. niloticus) שמקורו ממעלה הנילוס באוגנדה, מוגבל בתפוצתו לסביבות של מים מתוקים, ולמרות יכולתו להתאקלם באופן טבעי למים מליחים, נחשב לעמיד פחות למליחות מאמנון מוזמביק. מבין המינים המסחריים, אמנון יאור הוא הנפוץ ביותר בגידול בחקלאות, וגידולו מתבצע במים מתוקים. המחקר המוצג כאן מתמקד בחלקו הראשון בחקר המנגנונים המעורבים בגידול שני מינים אלו בסביבות היפראוסמוטיות, ובחלקו השני בבחינה של סמן גנטי העשוי לקדם את הטיפוח של תכונת העמידות למליחות.
