בהדרכת דר' מיכאל בוריסובר

במקביל לגידול משמעותי לאורך השנים האחרונות בהפקת שמן הזית בישראל, חל גם גידול בכמות הפסולת הנוצרת במהלך ההפקה. בישראל נפוץ השימוש בתהליך הפקה תלת פאזי, בו תוצרי הפסולת מתחלקים לפסולת מוצקה גפת, ופסולת נוזלית עקר .  העקר המופק בישראל נאמד בכ 50,000 מטר מעוקב בשנה (Laor, et al., 2007) , ובשל העליה המתמידה בצריכת שמן הזית, מספר זה ממשיך לעלות. בשל העדר תקנות מפורטות, ובהעדר פיקוח מספק על הצורה בה יש לטפל בפסולת הנוזלית המצטברת, נוצר מצב בו דרך הטיפול הנפוצה הינה פיזור קרקעי, בייחוד בשטחים חקלאיים ודרכי עפר.

העקר מכיל שיעור גבוה של חומר אורגני הכולל תרכובות פנוליות, פוליסכרידים, ליפידים, חומצות שומן ונגזרות כימיות נוספות. העקר מתאפיין ב pH חומצי הנע בין 4-5 והינו בעל עומס ביולוגי וכימי גבוה. בשל תכונותיו אלה, לפיזורו על הקרקע עשויות להיות מספר השפעות סביבתיות כגון: חלחול של חלק ממרכיבי העקר לעבר מי תהום וזיהומם, השפעות פיטוטוקסיות על צמחים ונביטת זרעים, הסבת נזק לנישות אקולוגיות, פגיעה באוכלוסייה המיקרוביאלית בקרקע, וכדומה. יתר על כן, פיזור העקר אף עשוי להשפיע במישרין על התכונות הפיזיקאליות והכימיות של הקרקע, לדוגמה השריית הידרופוביות על פני השטח, שינוי המוליכות ההידראולית, עידוד יצירת קרום וכן השפעה על פוטנציאל הקרקע לקיים אינטראקציות עם תרכובות אורגניות שונות )אגרוכימיקלים, מזהמים, תרופות וכו'.