התפשטות אורן ירושלים מיערות נטועים לשטחים פתוחים היא תהליך שעשוי להביא, תוך מספר עשורים, לשינוי משמעותי בנוף הצומח - מעבר משטח ריק מאורנים לכיסוי בדרגות שונות על–ידי אורנים. באתר המחקר - יער שחריה בשפלת יהודה - זוהה תהליך של התפשטות האורנים מתוך יער נטוע לבתה של סירה קוצנית. מאמר זה בוחן את אופי התהליך באזור ים תיכוני וצחיח למחצה בשנים 2012-2010 ,באמצעות כלי ממ“ג וחישה מרחוק.
מניתוח נתוני אוכלוסיית האורן המתפשטת במרחב נמצא קשר בין צפיפות האורנים ליחידת שטח לבין גורמים סביבתיים (מרחק מקו היער וסוג תכסית הקרקע).
לא נמצא קשר בין המרחק מהיער הנטוע לגיל האורנים במדגם הגילים. בניתוח משווה בין אתרי ההתבססות של אורנים ובמיון תצלומי אוויר דיגיטליים באמצעות כלי חישה מרחוק נמצא כי ישנה העדפה להתבססות בשיחים נמוכים ובקרבת סלעים על פני התבססות בקרקע חשופה או בקרקע בעלת כיסוי עשבוני. הנתונים שנאספו במחקר שימשו לבניית הדמיה מרחבית בסביבת ממ“ג המבוססת על האוכלוסייה באתר. נמצא כי לאחר 60 שנים מתחילת ההדמיה, בין השנים 2070-2010 ,יתקבל נוף יער פארק של אורנים משולבים בבתה. מחקר זה מספק כלי חיזוי לתופעות ביולוגיות שיכתיבו את אופיו של הנוף העתידי בחלקים ניכרים של השטחים הפתוחים הים תיכוניים בישראל. העוסקים בשטחים הפתוחים יכולים להיעזר בחיזוי המוצג כאן כדי לקבל החלטות מושכלות על טיפולים מקדימים בשטח, שיעודדו או ימנעו את המעבר מנוף בתה או גריגה ליער מלא.
