הכנס ה55- של העמותה לזואולוגיה בישראל
זחל ההלקט הוורוד )gossypiella Pectinophora )ידוע לשמצה כאחד המזיקים הגרועים ביותר ליבולי הכותנה בעולם. בישראל נעשה שימוש בשיטת "בלבול הזכרים" כבר מראשית שנות ה90- של המאה הקודמת; שיטה זו מנצלת את מכניזם מציאת הנקבה על-ידי הזכר בעזרת פרומון-המין. בקצרה, חוטי-בלבול המכילים את פרומון המין הסינטטי מוצבים באזור החקלאי ואלו משחררים לאוויר תערובת הזהה לפרומון-המין של המזיק בכמויות גדולות וכך הזכרים לא מאתרים את הנקבות וההזדווגות נמנעת. דיווחים רבים מהשדה מאשרים את יעילותה הרבה של השיטה. אולם, עדויות אשר הצטברו בשנים האחרונות מעידות על ירידה ביעילותה של שיטת הבלבול. מגמה זו הביאה חקלאים רבים לחזור ולהשתמש בקוטלי חרקים רעילים ובכך לפגיעה בסביבה. מטרת המחקר הזה הייתה לבחון את ההשערות הבאות: 1( חל שינוי בתכונותיו של פרומון-המין של נקבות תחת השפעת ה "בלבול" . 2( חל שינוי בהעדפת הזכרים את הנקבות תחת השפעת ה"בלבול". שתי ההשערות נבחנו על אוכלוסיית מעבדה שמעולם לא נחשפה לטיפול ה"בלבול" ועל אוכלוסייה שנייה אשר נאספה משדה כותנה הנתון תחת השפעת הטיפול. נבדק הפרופיל הכימי של פרומון המין מבלוטות של הנקבות, הכולל את היחס בין שני רכיבי התערבות וכמות הפרומון. העדפת הזכרים נבחנה באולפקטומטר לבדיקת הבחירה בין נקבות מאותה אוכלוסייה לבין נקבות מהאוכלוסייה השנייה. נמצא כי יש הבדל מובהק במאפייני פרומון-המין של האוכלוסייה שהייתה תחת בלבול ביחס לממוצע של אוכלוסייה נאיבית שלא נחשפה לפרומון הסינטטי. בנוסף, נמצא הבדל מובהק בהעדפת הזכרים: זכרים העדיפו נקבות מאוכלוסיית המקור של הזכרים על פני הנקבות מהאוכלוסיה השנייה. ממצאי מחקר זה מהווים עדות ראשונה "לעמידות" המזיק כנגד הטיפול ב"בלבול הזכרים" על ידי שינוי של תכונות פרומון-המין של הנקבות באוכלוסייה ובהתאמה, שינוי של דגם החיפוש של הזכרים. מעבר לחשיבות החקלאית-סביבתית, מחקר זה תורם להבנה של הקו-אבולוציה בתקשורת הזוויגית בפרט וברירה- זוויגית בכלל.
