גלי שי, ג'ורג' קרבליו ויוסי שמיע
אגוז האדמה מהווה גידול שלחין קיצי חשוב בישראל. בקרקעות כבדות בצפון הארץ שיטת ההשקיה המקובלת בגידול זה היא התזה. בתנאי גידול אלה נפגמת איכות התרמילים בצורה משמעותית מ"כתמי מים" ונזקי צבתנים. נבחנה האפשרות להפחית נזקים אלה על ידי שילוב בין שתי שיטות השקיה במהלך עונת הגידול. בתחילת עונת הגידול, להשקות בהתזה כדי לפגוע בהתבססות הצבתנים ובהמשך העונה לעבור לזילוף כדי לשפר את איכות התרמילים. המעבר להשקיה בזילוף 60 יום לאחר זריעה גרם לירידה משמעותית ב"כתמי מים" ולשיפור משמעותי בצבע התרמילים אך גם לעלייה משמעותית בנזקי הצבתנים. לשיטת ההשקיה לא היתה השפעה משמעותית על רמת היבול הכולל. בטיפול ההתזה היתה רמת לכידות של צבתנים גבוהה במובהק בהשוואה לטיפולי הזילוף מיום 60. גם בשדות מסחריים נצפו עליות ניכרות בלכידות אחרי השקיה בהתזה. לכן, להערכה אמינה של אוכלוסית הצבתנים רצוי לאסוף את המלכודות בתקופה שבין השקיות, שבה רמת הרטיבות בשדה נמוכה ואחידה. המעבר להשקיה בשיטת הזילוף במהלך הגידול של אגוזי האדמה באדמות כבדות נתן פתרון ל"כתמי המים" וצבע התרמילים אך הגדיל את הנזקים מצבתנים. לכן לא מומלץ לבצע מעבר כזה בשדות אגוזי אדמה בהם נמצאים צבתנים.
